מה זה נר

מה זה נר

בתעשיית התאורה, נר מתייחס למקור אור המשמש בעיקר למטרות דקורטיביות וטקסיות. הוא עשוי בדרך כלל מחומרים כמו שעווה או חלב, בעלי תכונות שריפה איטית. נרות נמצאים בדרך כלל בצורות גליליות, אם כי ניתן ליצור אותם גם בעיצובים מורכבים שונים. הליבה של נר היא פתיל סיבי המוקף ורווי בשעווה או בחומרים אחרים.

לנרות יש היסטוריה ארוכה, החל מתרבויות עתיקות. עדויות ארכיאולוגיות, כגון פמוטים ממצרים וכרתים משנת 3000 לפני הספירה, מציגות את השימוש המוקדם בהם. במהלך ימי הביניים האירופיים, נרות חלב עשויים משומן מן החי זכו לפופולריות. משמעותם של הנרות בתקופה זו ניכרת מרשימת מס בפריז בשנת 1292, בה מוזכרים 71 צ'נדלרים, או יצרני נרות.

ההתקדמות בייצור הנרות התרחשה במאה ה-19. כימאי צרפתי בשם מישל-יוגן שברול גילה את החומצה הסטארית על ידי הפרדת חומצת השומן מהגליצרין של השומן. פריצת דרך זו הובילה ליצירת נרות מעולים. כמו כן התגלו מקורות אחרים למלאי נרות, כולל זרעונים מחלל ראשו של לווייתן הזרע ושעוות פרפין מנפט. שילוב של פרפין וחומצה סטארית הפך למלאי הנרות הבסיסי.

תהליך השימוש בנר כרוך בחום מהלהבה שמנוזל את השעווה ליד בסיס הפתיל. באמצעות פעולה נימית, השעווה הנוזלית זורמת כלפי מעלה ומתאדה על ידי חום הלהבה. הלהבה עצמה היא תוצאה של בעירה של אדי השעווה.

במאה ה-19 פותחו מכונות לייצור נרות, שחולל מהפכה בתהליך הייצור. מכונות זו מורכבת משורות של תבניות במיכל מתכת מחומם ומקורר. לאחר קירור התבניות, הנרות נפלטים באמצעות בוכנות, כאשר סלילי פתילה מושחלים דרך הבוכנות כדי לעבור דרך תבנית הנרות. כשהנרות המצוננים נפלטים, הפתילים נחתכים.

המונח "נר" מתייחס גם לנר הסטנדרטי, או הבינלאומי, ששימש באופן היסטורי כיחידת מדידה לעוצמת מקור האור. במקור, הוא הוגדר כנר במשקל שישית קילו העשוי משעוות זרע, בוער בקצב של 120 גרגירים לשעה. עם זאת, מדידה זו תוקנה בשנת 1921 במונחים של מנורות ליבון, מה שהופך נרות מיושנים כאסמכתא עבור עוצמת האור.

בעידן המודרני, נרות מיוצרים במגוון רחב של צבעים, צורות וגדלים. הם יכולים להכיל גם תוספים כמו שעוות דבורים או שעוות בייברי, ועשויים להיות ריחניים. הפקת נרות הפכה לתחביב פופולרי עבור אנשים רבים, המאפשרת ביטוי יצירתי והתאמה אישית.